×
Mikraot Gedolot Tutorial
גמרא
פירוש
הערותNotes
E/ע
גמרא בבא מציעא כ״ח:גמרא
;?!
אָ
אָתְיָא לְאַחְלוֹפֵי בָּרִאשׁוֹן! הָא קָא אָתֵי רֶגֶל שְׁלִישִׁי. ת״רתָּנוּ רַבָּנַן: בָּרִאשׁוֹנָה, כָּל מִי שֶׁמָּצָא אֲבֵידָה, הָיָה מַכְרִיז עָלֶיהָ שְׁלֹשָׁה רְגָלִים, וְאַחַר רֶגֶל אַחֲרוֹן שִׁבְעַת יָמִים, כְּדֵי שֶׁיֵּלֵךְ שְׁלֹשָׁה וְיַחְזוֹר שְׁלֹשָׁה וְיַכְרִיז יוֹם אֶחָד; אמִשֶּׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁיִּבָּנֶה בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ, הִתְקִינוּ שֶׁיְּהוּ מַכְרִיזִים בְּבָתֵּי כְנֵסִיּוֹת וּבְבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת; וּמִשֶּׁרָבוּ הָאַנָּסִים, הִתְקִינוּ שֶׁיְּהוּ מוֹדִיעִין לִשְׁכֵינָיו וְלִמְיוּדָּעָיו וְדַיּוֹ. מַאי מִשֶּׁרָבוּ הָאַנָּסִין? בדְּאָמְרִי אֲבֵידְתָא לְמַלְכָּא. רִבִּי אַמֵי אַשְׁכַּח אוּדְיָיא דְּדִינָרֵי; חַזְיֵיהּ הַהוּא רוֹמָאָה1 דְּקָא מִירְתַת, א״לאֲמַר לֵיהּ: זִיל שְׁקוֹל לְנַפְשָׁךְ, דְּלָאו פַּרְסַאֵי אֲנַן, דְּאָמְרִי: אֲבֵידְתָא לְמַלְכָּא. ת״רתָּנוּ רַבָּנַן: גאֶבֶן טוֹעֵן הָיְתָה בִּירוּשָׁלַיִם; כָּל מִי שֶׁאָבְדָה לוֹ אֲבֵידָה, נִפְנָה לְשָׁם, וְכָל מִי שֶׁמּוֹצֵא אֲבֵידָה, נִפְנָה לְשָׁם. זֶה עוֹמֵד וּמַכְרִיז, וְזֶה עוֹמֵד וְנוֹתֵן סִימָנִין וְנוֹטְלָהּ. וְזוֹ הִיא שֶׁשָּׁנִינוּ: צְאוּ וּרְאוּ אִם נִמְחֵת אֶבֶן הַטּוֹעֵן.: מתני׳מַתְנִיתִין: דאָמַר אֶת הָאֲבֵידָה וְלֹא אָמַר סִימָנֶיהָ, לֹא יִתֵּן לוֹ. הוְהָרַמַּאי, אע״פאַף עַל פִּי שֶׁאָמַר סִימָנֶיהָ, לֹא יִתֵּן לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: {דברים כ״ב:ב׳} עַד דְּרוֹשׁ אָחִיךָ אוֹתוֹ, עַד שֶׁתִּדְרוֹשׁ אֶת אָחִיךָ, אִם רַמַּאי הוּא אִם אֵינוֹ רַמַּאי.: גמ׳גְּמָרָא: אִתְּמַר: רַב יְהוּדָה אָמַר: אֲבֵידְתָא מַכְרִיז. ור״נוְרַב נַחְמָן אָמַר: גְּלִימָא מַכְרִיז. רַב יְהוּדָה אָמַר אֲבֵידְתָא מַכְרִיז, דְּאִי אָמְרַתְּ גְּלִימָא מַכְרִיז, חָיְישִׁינַן לְרַמַּאי; ר״נרַב נַחְמָן אָמַר גְּלִימָא מַכְרִיז, לְרַמַּאי לָא חָיְישִׁינַן, דא״כדְּאִם כֵּן, אֵין לַדָּבָר סוֹף. תְּנַן: אָמַר אֶת הָאֲבֵידָה וְלָא אָמַר אֶת סִימָנֶיהָ, ה״זהֲרֵי זֶה לֹא יִתֵּן לוֹ. אִי אָמְרַתְּ, בִּשְׁלָמָא אֲבֵידְתָא מַכְרִיז, הָא קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן, אע״גאַף עַל גַּב דַּאֲמַר גְּלִימָא, כִּי לָא אֲמַר סִימָנִין לֹא מְהַדְּרִינַן לֵיהּ, אֵלָּא אִי אָמְרַתְּ, גְּלִימָא מַכְרִיז, אֲמַר אִיהוּ גְּלִימָא וַאֲמַר אִיהוּ גְּלִימָא, צְרִיכָא לְמֵימַר כִּי לָא אֲמַר סִימָנִין לֹא מְהַדְּרִינַן לֵיהּ! אֲמַר רַב סָפְרָא: לְעוֹלָם גְּלִימָא מַכְרִיז; אֲמַר אִיהוּ גְּלִימָא, וַאֲמַר אִיהוּ סִימָנִין; וּמַאי לֹא אָמַר אֶת סִימָנֶיהָ? ולָא אֲמַר סִימָנִין מוּבְהֲקִין דִּידַהּ.: וְהָרַמַּאי, אע״פאַף עַל פִּי שֶׁאָמַר אֶת סִימָנֶיהָ, ה״זהֲרֵי זֶה לֹא יִתֵּן לוֹ.: ת״רתָּנוּ רַבָּנַן: בָּרִאשׁוֹנָה, כָּל מִי שֶׁאָבְדָה לוֹ אֲבֵידָה, הָיָה נוֹתֵן סִימָנִין וְנוֹטְלָהּ; מִשֶּׁרָבוּ הָרַמָּאִין, זהִתְקִינוּ שֶׁיְּהוּ אוֹמְרִים לוֹ: צֵא וְהָבֵא עֵדִים דְּלָאו רַמַּאי אַתְּ, וְטוֹל. כִּי הָא דַּאֲבוּהּ דְּרַב פַּפָּא, אִירְכַס לֵיהּ חֲמָרָא וְאַשְׁכְּחוּהּ. אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַבָּה בַּר רַב הוּנָא. אֲמַר לֵיהּ: זִיל אַיְיתֵּי סָהֲדֵי דְּלָאו רַמַּאי אַתְּ, וְטוֹל. אֲזַל אַיְיתֵּי סָהֲדֵי. אֲמַר לְהוּ: יָדְעִיתוּן בֵּיהּ דְּרַמַּאי הוּא? אֲמַרוּ לֵיהּ: אִין. אֲמַר לְהוּ: אֲנָא, רַמָּאָה אֲנָא! אֲמַרוּ לֵיהּ: אֲנַן, לָאו רַמַּאי אַתְּ קָאָמְרִינַן! אֲמַר רַבָּה בַּר רַב הוּנָא: חמִסְתַּבְּרָא, לָא מַיְיתֵי אִינִישׁ חוֹבְתָא לְנַפְשֵׁיהּ.: מתני׳מַתְנִיתִין: טכָּל דָּבָר שֶׁעוֹשֶׂה וְאוֹכֵל, יַעֲשֶׂה וְיֹאכַל; וְדָבָר שֶׁאֵין עוֹשֶׂה וְאוֹכֵל, יִמָּכֵר, שֶׁנֶּאֱמַר: {דברים כ״ב:ב׳} וַהֲשֵׁבוֹתוֹ לוֹ, רְאֵה הֵיאָךְ תָּשִׁיבֶנּוּ לוֹ. מַה יְהֶא בַּדָּמִים? ר״טרִבִּי טָרְפוֹן אוֹמֵר: ייִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן, לְפִיכָךְ אִם אָבְדוּ, כחַיָּיב בְּאַחֲרָיוּתָן; ר״ערִבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: לֹא יִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן, לְפִיכָךְ אִם אָבְדוּ, אֵין חַיָּיב בְּאַחֲרָיוּתָן.: גמ׳גְּמָרָא: וּלְעוֹלָם? אֲמַר רַב נַחְמָן אֲמַר שְׁמוּאֵל: עַד י״בשְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ. תַּנְיָא נַמֵי הָכִי: לכָּל דָּבָר שֶׁעוֹשֶׂה וְאוֹכֵל, כְּגוֹן פָּרָה וַחֲמוֹר, מְטַפֵּל בָּהֶן עַד י״בשְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ; מִכָּאן וְאֵילָךְ, שָׁם דְּמֵיהֶן וּמַנִּיחָן. מעֲגָלִים וּסְיָיחִין, מְטַפֵּל בָּהֶן שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים; מִכָּאן וְאֵילָךְ, שָׁם דְּמֵיהֶן וּמַנִּיחָן. אַוָּוזִין וְתַרְנְגוֹלִין, מְטַפֵּל בָּהֶם שְׁלֹשִׁים יוֹם; מִכָּאן וְאֵילָךְ, שָׁם דְּמֵיהֶן וּמַנִּיחָן. אֲמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: תַּרְנְגוֹלֶת כִּבְהֵמָה גַּסָּה. תַּנְיָא נַמֵי הָכִי: נתַּרְנְגוֹלֶת וּבְהֵמָה גַּסָּה, מְטַפֵּל בָּהֶן שְׁנֵים עָשָׂר חוֹדֶשׁ; מִכָּאן וְאֵילָךְ, שָׁם דְּמֵיהֶן וּמַנִּיחָן. עֲגָלִים וּסְיָיחִין, מְטַפֵּל בָּהֶן ל׳שְׁלוֹשִׁים יוֹם; מִכָּאן וְאֵילָךְ, שָׁם דְּמֵיהֶן וּמַנִּיחָן. סאַוָּוזִין וְתַרְנְגוֹלִין, וְכָל דָּבָר שֶׁטִּיפּוּלוֹ מְרוּבֶּה מִשְּׂכָרוֹ, מְטַפֵּל בָּהֶן שְׁלֹשָׁה יָמִים; מִכָּאן וְאֵילָךְ, שָׁם דְּמֵיהֶן וּמַנִּיחָן. קַשְׁיָא עֲגָלִים וּסְיָיחִין אַעֲגָלִים וּסְיָיחִין, אַוָּוזִין וְתַרְנְגוֹלִין אַאַוָּוזִין וְתַרְנְגוֹלִין! עֲגָלִים וּסְיָיחִין אַעֲגָלִים וּסְיָיחִין לָא קַשְׁיָא: עהָא דְּרַעְיָא וְהָא דְּפִטּוּמָא. אַוָּוזִין וְתַרְנְגוֹלִין אָאַוָּוזִין וְתַרְנְגוֹלִין נַמֵי לָא קַשְׁיָא: פהָא בְּרַבְרְבֵי הָא בְּזוּטָרֵי.: וְשֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה וְאוֹכֵל.: תָּנוּ רַבָּנַן: וַהֲשֵׁבוֹתוֹ לוֹ, רְאֵה הֵיאָךְ תָּשִׁיבֶנּוּ לוֹ: שֶׁלֹּא יַאֲכִיל עֵגֶל לָעֲגָלִים, וְסִיָח לַסְּיָיחִין, אַוָּוזָא לָאַוָּוזִין, וְתַרְנְגוֹל לַתַּרְנְגוֹלִין.: מַה יְהֶא בַּדָּמִים? רִבִּי טָרְפוֹן אוֹמֵר: יִשְׁתַּמֵּשׁ וְכוּ׳.: עַד כָּאן לָא פְלִיגִימהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
1 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״בר נש״.
E/ע
הערותNotes
האי דאמרינן: מאי לא אמר סימניה דלא אמר סימן מובהק דידה. לא סימן מובהק ממש קאמר, דהא מהדרין אבדה בסימנין כל דהו, אלא לאפוקי חיורי וסומקי אי נמי ארוך וגוץ קאמר, דהוו להו סימנים גרועים טפי דלא סמכינן עלייהו כלל, ואפילו למאן דאמר סימנים דאורייתא כדאיתא לעיל (בבא מציעא כז:). גרסת כל הספרים: כל דבר שעושה ואוכל מטפל בהן י״ב חדש מכאן ואילך שם דמיהן ומניחן. ופירש רש״י ז״ל: מוכרן ומניח דמיהן אצלו. נראה מדבריו שאי אפשר לו לשום לעצמו, משום חשדא, וכדאמרינן לקמן בפרק המפקיד (בבא מציעא לח.) גבאי צדקה שאין להם עניים לחלק, פורטים לאחרים ואין פורטים לעצמן. ויש מפרש, שם דמיהם אפילו לעצמו, דאין כאן חשד דהא משיב אבדה הוא. ומסתברא כדברי רש״י ז״ל, מדקתני במתניתין כל דבר שאינו עושה ואוכל ימכר. והא דקתני בברייתא שם דמיהן, לומר שהוא שם דמיהן ומוכרן שלא בבית דין. אבל בהלכות הרי״ף ז״ל גרסינן: מכאן ואילך מוכרן בבית דין, והא דקתני שם דמיהן ומניחן, איכא למימר דמניחן אצלו שלא ישתמש בהן קאמר, וברייתא כרבי עקיבא, ואי נמי מניחן אצלו ומשתמש בהן קאמר. ובתוספות פירשו: דאפשר לומר דהאי מניחן אפרה וחמור קאי, כלומר שמניחן אצלו והן שלו, והא נמי דקאמר שמואל לקמן (בבא מציעא כט.) המוצא תפילין שם דמיהן ומניחן לאלתר, הכי נמי קאמר שם דמיהן ומניחן בראשו לאלתר. ומיהו התם נמי אפשר לפרש, שם דמיהן לאלתר ומניח הדמים אצלו, וכההיא דאמרינן (נדרים טו.) הנשבע שלא יישן שלשה ימים לוקה וישן לאלתר, דפירשו לוקה לאלתר וישן לכשירצה. שלא יאכיל עגל לעגלים. פירוש: אפילו עגל אחד לעגלים הרבה, אלא יראה (שיש לאכול) [שיהיו לו] כל העגלים.מהדורות על־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות)
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Gemara
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×